היכרות עם הגזע

הוואנז. ידוע בשם כלב המשי של הוואנה. הוואנז. הוא הכלב הלאומי של קובה. הם שייכים למשפחת בישונים וחלקם צאצאים מאותם קווי דם שיצרו את פודל, כלב מיים הפורטוגזי ומלטז. במהלך ימיה הראשונים של האימפריה הספרדית הם הובאו לקובה על ידי קולוניסטים וסוחרים שמכרו אותם למשפחות קובניות עשירות או נתנו להם כמתנות. קובנים מעולם לא נגעו בפרווה שלהם,שכן הם מאמינים שהשיער מגן על העיניים מפני השמש הקשה. באמצע המאה השמונה עשרה ההוואנז הפכו לפופולריים מאוד באירופה ואפילו הוצגו בתערוכות הכלבים. במהלך המהפכה הקובנית, הרבה הוואנזים מתו ורק קומץ קטן עבר לארצות הברית שם הם נבנו מחדש לאט אך בהתמדה. בקובה נותרו מספר קטן של הכלבים, נעשה מאמץ להקים מחדש את הגזע המקומי היחיד במדינה. ב1993 הוואנז (או Bichon Habanero כפי שהוא מכונה כיום בארץ הולדתו) הוגדר באופן רשמי ככלב הלאומי של קובה.

בישון הוואנז הוא כלב קטן, חכם ומלא אנרגיה, שמאוד קל להסתדר איתו. הוא תמיד מלא חיבה, בעל אופי שמח, מקסים ושובב, מה שמתבטא גם בהליכה הקפיצית שלו. בנוסף, הוא אוהב להיות במרכז תשומת הלב: אם הוא מרגיש שמתעלמים ממנו, הוא לא מהסס להשתמש בהומור ולעשות שטויות כדי להחזיר לעצמו את הפוקוס. כל זה מוביל לכך שהוא במהרה הופך לחבר הכי טוב של בעליו, ומסוגל לשפר את היום שלו, אפילו בימים קשים ועצובים. לעיתים קרובות, הוא בוחר לעצמו דמות אחת במשפחה אליה הוא נקשר במיוחד – לרוב זו שמטפלת בו הכי הרבה והוא יכול להיות צמוד אליה במשך שעות. עם זאת, הוא גם נהנה לתקשר עם שאר בני הבית. ההוואנז אוהב במיוחד ילדים, ויכול לשחק איתם שעות ארוכות. עם זאת, בשל גודלו הקטן, הוא עלול להיפגע בטעות על ידי פעוטות שלא יודעים איך לנהוג בכבוד בכלב. לכן, עדיף שילדים יהיו בגיל שבו הם מבינים איך להתנהג איתו. בנוסף, בישון הוואנז הוא כלב מאוד חברותי, ולא רק עם בני הבית האנושיים. הוא מסתדר מצוין גם עם כלבים אחרים וגם חתולים. הוא אינו נוטה לדומיננטיות ובדרך כלל יוצר קשרים טובים עם כולם. עם זאת, גודלו הקטן עלול לסכן אותו כאשר הוא משחק עם כלבים גדולים ממנו. החברותיות הזו מתפשטת גם לזרים. אף על פי שחלק מהכלבים מהגזע הזה עשויים להיות ביישנים ומרוחקים בהתחלה, הם מקבלים זרים יחסית מהר. לכן, אי אפשר לצפות ממנו להיות כלב שמירה; הוא לא נוטה להרחיק או להפחיד זרים. מצד שני, הוא נוטה לנבוח כאשר מישהו זר מתקרב לביתו, מה שהופך אותו לכלב שמירה טוב. הוא לא מתאים במיוחד לאנשים שמבלים את רוב זמנם מחוץ לבית, מצד שני, הוא הרבה יותר מתאים לפנסיונרים שאין להם מגבלות כאלה ויכולים להרשות לעצמם בקלות לקחת את בן הלוויה שלהם לכל מקום. בנוסף לכך שהוא לא תופס הרבה מקום, הוא במיוחד אוהב ללוות את בעליו למקומות חדשים, מה שהופך אותו גם לכלב אידיאלי לנסיעות. הוואנז הוא באמת כלב מאוד נוח: כל עוד בעליו תמיד לידו והוא מקבל תשומת לב, הוא מסוגל להסתגל בצורה מושלמת לכל מצב. אין לו בעיה להיות מובל בקביעות למקומות חדשים והוא לא רואה חסרונות, לדוגמה, במעברים תכופים. מצד שני, הצורך שלו בקרבה גם אומר שיהיה לו לא נעים להישאר מחוץ לבית, לדוגמה, בכלביה.